כתובות דף לד

תמצית נושאי הלימוד בדף זה

היום נעסוק בספיחי סוגיית ‘לוקה ומשלם’.

דף לד ע”א

• לדעת רבי מאיר: גנב שור וטבח בשבת או לע”ז או שור הנסקל – חייב בתשלומי דו”ה.
  • מדובר כשטבח על ידי אחר.
• לדעת חכמים: פטור מתשלומי דו”ה.
  • סברו כדעת ר’ שמעון ששחיטה שאינה ראויה אינה שחיטה.
  • וסברו כר’ יוחנן הסנדלר – ששחיטה בשבת אסורה באכילה.
• נחלקו רב אחא ורבינא, האם שחיטת שבת אסורה מדאורייתא או מדרבנן.
• לפי הדעה ששחיטה זו אסורה רק מדרבנן – גנב ושחט על ידי אחר בשבת חייב דו”ה גם לרבנן.
• טובח לע”ז – אם כוונתו לעבוד בה מיד, הרי נאסרה בתחילת השחיטה, וכבר אין כאן ממון בעלים.
• שור הנסקל – באופן שהשומר יכול להיפטר על ידי השבתו, ודבר הגורם לממון כממון דמי.

דף לד ע”ב

• רבה: לדעת רבי מאיר, בקנס חייב לשלם אפילו אם מתחייב במיתה. ‘חידוש הוא שחידשה תורה’.
• אכן, אם הגניבה עצמה הייתה תוך כדי איסור שבת, פטור גם על הטביחה. שאם אין גניבה אין טביחה ומכירה. [והוא הדין לגבי בא במחתרת].
• רב פפא: שאל פרה, וטבח אותה בשבת – החיוב הוא בשעת הטביחה.
• רבא:
  • הניח להם אביהם פרה שאולה – אינם חייבים באונסיה.
  • אכלו את הפרה – משלמים בשר בזול.
  • אבל אם הניח להם אביהם קרקעות – משלמים את הפרה מהירושה. [לדעת רב פפא – זה נכון רק בנוגע למקרה שהיורשים עצמם שחטו את הפרה. אבל בנאנסה – פטורים, כי החיוב הוא בשעת האונס].
• לדעת ריש לקיש, גם חייבי מלקות שוגגים פטורים מתשלומים. ולכן הוצרך להעמיד את המשנה כרבי מאיר.

מושגים שלמדנו בדף זה:

• דבר הגורם לממון כממון דמי.
• אם אין גניבה אין טביחה ומכירה.
• בא במחתרת.
• שואל חייב באונסים בשעת האונס.