כתובות דף לג

תמצית נושאי הלימוד בדף זה

היום נמשיך בסוגיית מלקות ותשלומים.

דף לג ע”א

• מדוע רב יוחנן לא סבר כעולא: כיון שלשיטתו הגזירה שווה ‘תחת-תחת’ אינה מופנית, ונדרשת ללמד חיוב בושת ופגם. [ועולא לומד זאת מ’ונתן האיש השוכב עמה…’ שמדובר רק על הנאת שכיבה].
• רבי אליעזר: עדים זוממים משלמים ולא לוקים, מכיון שאין בהם התראה.
• אביי: הטעם שאינם צריכים התראה – כיון שבאו להעניש שלא בהתראה, ומקיימים בהם ‘כאשר זמם לעשות לאחיו’. [וגם במקום שלא מקיימים ‘כאשר זמם’ – משפט אחד יהיה לכם].
• רב שישא בריה דרב אידי: חובל בחברו משלם – מ’וכי ינצו אנשים… ולא יהיה אסון ענוש ייענש’, ומדובר כשהתרו בו למיתה, ומותרה לחמור הוי מותרה לקל, ובכל זאת משלם.

דף לג ע”ב

• דחיה לדברי רב שישא:
  • ממאי שהמותרה לחמור הוי מותרה לקל.
  • מנין שמיתה חמורה, אולי מלקות חמור. [אלמלא נגדוה לחנניא מישאל ועזריה פלחי לצלמא. ומסקנה – דודאי מיתה חמורה ממלקות שיש להם קיצבה].
  • מנין שמדובר בחיוב מיתה, אולי בחיוב ממון.
• רב יעקב מנהר פקוד: חובל בחברו משלם מ’אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה’.
  • דחיה: ממאי שהמותרה לחמור הוי מותרה לקל.
  • ממאי שמדובר בחיוב מיתה בהתראה, שמא בחיוב גלות.
• ריש לקיש: הסבר נוסף למשנתינו – משנתנו כרבי מאיר שלוקה ומשלם.
• ואף לשיטתו – בחיוב מיתה – אמרינן קלבדר”מ.
• ובטביחה ומכירה – כיון שמתחייב גם על ידי אחר, משלם דו”ה. [ורבנן סוברים ששחיטה שאינה ראויה אינה שחיטה].

מושגים שלמדנו בדף זה:

• מותרה לחמור הוי מותרה לקל.
• אלמלא נגדוה לחנניא מישאל ועזריה פלחי לצלמא.
• שחיטה שאינה ראויה אינה שחיטה.