כתובות דף מב

תמצית נושאי הלימוד בדף זה

היום נמשיך לעסוק בהבדלים שבין תשלומי ממון לתשלומי קנס.

דף מב ע”א

• משנה:
  • אונס או מפתה שהתחייבו קנס, ומת האב לפני העמדה בדין: הקנס לנערה.
  • לאחר העמדה בדין: הקנס ליורשי האב.
  • כמו”כ אם בגרה לפני העמדה בדין: הקנס לעצמה.
  • לדעת רבי שמעון: האב זוכה בקנס רק בשעת הגביה.
  • אבל מעשה ידיה ומציאתה [שהם ממון ולא קנס]: זוכה בהם מיד.
• מחלוקת התנאים לעניין אשם גזילות:
  • לדעת רבי שמעון: אונס ומפתה שכפרו ונשבעו לשקר, אינם משלמים קרן חומש ואשם. כיון שאם היו מודים היו פטורים.
  • לדעת חכמים: משלמים קרן חומש ואשם על תביעת הממון – תשלומי הבושת והפגם.
• ספיקו של אביי: מה הדין לדעת רבי שמעון אם תבע ממון קנס לאחר העמדה בדין והלה מכחיש. האם דינו כתביעת קנס או כתביעת ממון?
• דעת רבה: דינו כתביעת ממון.
• ראיית אביי מברייתא, שלדעת רבי שמעון פטור מקרבן שבועה. מגזיה”כ.

דף מב ע”ב

• מסקנת רבה: אכן לענין קרבן שבועה אינו כתביעת ממון. אך להורישו לבניו – הוי כתביעת ממון.
• יוצא מן הכלל: תביעת קנס לאונס ומפתה, שאינו זוכה בו עד שעת נתינה. מ’ונתן’.
• אכן, אם בגרה, זוכה בממון משעת העמדה בדין. ואם מתה – אביה יורשה.
• שורש מחלוקת רבי שמעון ורבנן בברייתא: מה עיקר התביעה באונס ומפתה, האם תביעת הממון או הקנס.

מושגים שלמדנו בדף זה:

• חיוב קנס חל בשעת העמדה בדין.
• דין אשם גזילות.