כתובות דף ד

תמצית נושאי הלימוד בדף זה

בשיעור היום נעסוק העיקר בסוגיית אבלות

דף ד עמוד א
* כלה שנמצאת באבל – אין אוסרין עליה תכשיטיה (בגלל האבלות), כדי שלא תתגנה על בעלה. (ע”פ רש”י)
* הרי שהיה פתו אפויה וטבחו טבוח ויינו מזוג ונתן מים על גבי בשר ומת אביו של חתן או אמה של כלה – מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואח”כ נוהג שבעת ימי אבילות וכל אותן הימים הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים.
* מי שפירסה אשתו נדה (בכניסתה לחופה ועדיין לא בעל) – הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים.
* אע”פ שאמרו אין אבילות במועד, אבל דברים של צינעא (שאינו ניכר לבריות שהוא אבל בכך) נוהג.

דף ד עמוד ב
* כל מלאכות שאשה עושה לבעלה – נדה עושה לבעלה, חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו (שדרך קירוב וחיבה הן ובאין לידי הרגל דבר).
* אע”פ שאמרו אין אדם רשאי לכוף את אשתו האבלה להיות כוחלת ולהיות פוקסת, באמת אמרו מוזגת לו הכוס ומצעת לו המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו.
* לא יבעול בעילה ראשונה לא בערב שבת ולא במוצאי שבת משום חשבונות (והגמרא בעמוד הבא מבררת את הטעם לכך).