כתובות דף כג | שיעורי הדף היומי

תמצית נושאי הלימוד בדף זה

היום נסיים את סוגיית ‘תרי ותרי’, ונעבור לסוגיית ‘שבויה’.

דף כג ע”א

שנים אומרים התקדשה ושנים אומרים לא התקדשה: לא תנשא ואם נישאת לא תצא.
שנים אומרים התגרשה ושנים אומרים לא התגרשה: לא תנשא ואם נישאת תצא.
- אביי: מדובר בעד אחד כנגד עד אחד. ולכן אם יש לה חזקת פנויה – לא תצא.
- רב אשי: מדובר בתרי ותרי, ולהיפך – אם אומרים לא ראינו שהתקדשה – תצא. דעבידי אינשי במקדשי בצנעא. ואם אומרים לא ראינו שהתגרשה – תצא. דעבישי דמגרשי בצנעא.
משנה: ‘ואם משנשאת באו עדים לא תצא’:
- רב אושעיא: מדובר אפילו כשאמרה אשת איש אני וגרושה אני. [וכאן מעיזה פניה לטעון ‘גרושה אני’, כיון שאין זה בפני בעלה].
- רבה בר אבין: מדובר רק בשבויה, שהקלו בה משום שאסורה מדרבנן.
אבוה דשמואל: גם אם לא נישאת, רק התירוה להנשא – לא תצא מהיתרה.
תנו רבנן:
- נשביתי וטהורה אני ויש לי עדים: מותרת מיד. ואין ממתינים לעדים.
- התירוה, ובאו עדים ואמרו ‘לא ידענו’: לא תצא.
- באו עידי טומאה: אפילו אחר כמה שנים תצא.
בנתיה דשמואל נשבו [שגגה היוצאה מתחת ידי השליט], והעידו על עצמם שלא נטמאו, והותרו.

דף כג ע”ב

משנה: שתי שבויות שמעידות זו על זו שלא נטמאו – נאמנות.
נאמנותה של השבויה היא רק להתיר, ורק על חברתה.
אביי: אמרה ‘אני וחברתי טמאות’, אם יש עדים שנשבו, שתיהן טמאות, ואם לאו, היא טמאה וחברתה טהורה.
רב פפא: וכן אם יש עד אחד להתיר את חברתה כנגד דבריה – אינה נאמנת.
קמ”ל:
- אין אומרים ‘תמות נפשי עם פלישתים’.
- ונאמנת גם כשמכשירה את עצמה.

מושגים שלמדנו בדף זה:

לא ראינו אינה ראיה.
שגגה היוצאת מפי השליט.
עד אחד נאמן להתיר שבויה.
אין אומרים ‘ תמות נפשי עם פלישתים’.