כתובות דף יח

• לווה בעדים, שטען פרוע נאמן: המלוה את חבירו בעדים – אינו צריך לפרעו בעדים.
• מנה לאביך בידי ופרעתי מקצת:
• רבי אליעזר בן יעקב: חייב שבועה. 
• רבנן: פטור משבועה. 
• אין נשבעים על טענת חרש שוטה וקטן.
• מודה במקצת הטענה – ישבע. חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו, ואישתמוטי קא משתמט.

דף יח עמוד ב

• למסקנה ביאור מחלוקת ראב”י ורבנן:
• לדעת ראב”י: אדם אינו מעיז גם בפני בנו של בעל חובו.
• לדעת חכמים: אדם מעיז פניו בפני בנו של בעל חובו.
• משנה: עדים המקיימים את השטר, נאמנים לומר אנוסים/קטנים/פסולי עדות היינו. הפה שאסר הוא הפה שהתיר. ואם לא נזקקים לעדותם – אינם נאמנים.
• רמי בר חמא (למסקנה): בכל מקרה אינם נאמנים להעיד על עצמם שעשו מעשה עוולה. ‘אין אדם משים עצמו רשע’.
• כיון שהגיד העד עדותו בבית דין, שוב אינו יכול לחזור בו או לשנות דבריו ממה שאמר בתחילה.
• עדים החתומים על השטר, אפילו כשחתמו על השטר שלא בפני בית דין, נעשה כמי שנחקרה עדותם בבית דין ושוב אינם יכולים לפסול את השטר.
• העדים שאמרו “כתב ידינו הוא זה, אבל אנוסים (מחמת נפשות אך לא מחמת ממון) היינו, קטנים היינו, פסולי עדות היינו” – הרי אלו נאמנים.