כתובות דף יז

נתחיל בשמחת חתן וכלה, ומשם לסוגיית הפה שאסר הוא הפה שהתיר

דף יז עמוד א

• כיצד מרקדין לפני הכלה? 
• בית שמאי: כלה כמות שהיא, מדבר שקר תרחק. 
• בית הלל: כלה נאה וחסודה. לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות.
• רבי יהודה בר אילעאי היה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה ואומר כלה נאה וחסודה.
• רב אחא: מותר לרקוד עם הכלה על כתפיו, ובלבד שאין שום חשש הרהור.
• רב יונתן: מותר להביט בפני הכלה כדי לחבבה על בעלה. (ואין הלכה כן).
• מעבירין את המת מלפני כלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל.
• מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול.
• מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. כשאין עמו כדי צרכו.
• מאן דקרי ותני:
• רב: תריסר (או תליסר) אלפי גברי ו(מינייהו)שיתא אלפי שיפורי.
• עולא: דחייצי גברי מאבולא עד סיכרא.
• רב ששת/רב יוחנן: ששים ריבוא.
• מאן דמתני: אין לו שיעור.

דף יז עמוד ב

• הינומא:
• רב פפא: תנורא דאסא.
• רב יוחנן: קריתא דמנמנמא כלה.
• מנהגי חופה בבבל:
• בתולה: חפיפת ראש החכמים בשמן.
• אלמנה: מקפידים שלא יחלקו קליות.
• האומר ‘שדה זו שלך הייתה ולקחתיה ממך’ ויש עדים שהייתה של התובע:
• החזיק שלש שנים בפניו: נאמן.
• החזיק שלא בפניו:
• כשברח מחמת ממון: הוי חזקה, מחאה שלא בפני הוי מחאה.
• כשברח מחמת נפשות: לא הןי חזקה.
• בשעת חרום: לא הוי חזקה. 
• המחזיק בנכסי קטן אפילו החזיק שלוש שנים – אינה חזקה, ואפילו לאחר שגדל והמשיך המחזיק לשבת שם כמה שנים – אינה חזקה.