כתובות דף טז

תמצית נושאי הלימוד בדף זה

נתחיל בס”ד פרק שני – כיצד מבחינים בין נישואי בתולה לנישואי בעולה

דף טז עמוד א

• ‘היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך’: 
• אם יש לה עדים שנהגו בחתונתה מנהגי בתולה: האישה נאמנת.
• אם אין עדים: הבעל נאמן אף לדעת רבן גמליאל. כיון שטוען טענת ברי. [אע”פ שרוב נשים בתולות נישאות – ברי, וחזקת ממון עדיפים].
• רבי יהושע: שדה זו של אביך הייתה ולקחתי ממנו – נאמן. הפה שאסר הוא הפה שהתיר.
• דברי רבי יהושע שבמשנה שלנו (שבתחילת פרק שני) מוסבים על דבריו שבפרק ראשון – היא אומרת משארסתני נאנסתי, שאינה נאמנת למרות שיש לה מיגו – כיון שיש שור שחוט לפניך.
• מדוע אין הולכים אחר רוב נשים בתולות נישאות (לפי השיטות שהולכים בממון אחר הרוב. תוס’):
• רוב נשים בתולות נישאות, ומיעוט אלמנות.
• רוב הנישאות בתולות יש להם קול.
• בתולה שאין לה קול – איתרע לה רובא. 

דף טז עמוד ב

• מדוע גובה כתובתה על פי העדים, ואין חוששים שתוציא אח”כ את הכתובה:
• רבי אבהו: האישה כותבת שובר לבעל. [ואינו יכול לומר שאינו מוכן לשמור על השובר לעולם]
• רב פפא: מדובר במקום שאין כותבים כתובה, או כשיש עדים שנשרפה הכתובה, ואז ודאי שכותבים שובר.
• מנהגי נישואי בתולה:
• העבירו לפניה כוס יין של תרומה, לבשר ש”זו ראשית כתרומה ראשית”.
• מעבירים חבית יין סתומה. [ובאלמנה פתוחה].