כתובות דף טו

נעסוק בדיני רוב וקבוע עד סוף הפרק

דף טו עמוד א

• משנה (סוף דף יד): תינוקת שנאנסה, הולכים אחר רוב אנשי העיר.
• רב אמי: מדובר במקום שיש ‘תרי רובי’, [רוב העיר ורוב סיעה] וגם לדעת רבי יהושע במקרה כזה הולכים אחר הרוב.
• הטעם שאין הולכים אחר רוב אחד – גזירה רוב סיעה אטו רוב עיר, שיש מקרה שהוא ‘קבוע’. 
• רק ביוחסין עשו ‘מעלה’, להצריך ‘תרי רובי’. 
• “כל קבוע – כמחצה על מחצה דמי, בין לקולא בין לחומרא”. (והמקור לכך הוא מהפסוק “וארב לו וקם עליו”).
• אופנים שבהם נאמר דין זה:
• תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת נבלה, ולקח מאחת מהן.
• תשעה צפרדעים ושרץ, ונגע באחד מהם.
• תשעה שרצים וצפרדע ונגע באחד מהם. [ברה”י טמא וברה”ר טהור].
• זרק אבן לקבוצת אנשים ובהם תשעה ישראלים וכנעני.
• ספק טומאה ברשות היחיד – טמא, ספק טומאה ברשות הרבים – טהור.
• ספק נפשות להקל.

דף טו עמוד ב

• עיר שישראלים ועובדי כוכבים דרים בה – מצא בה תינוק מושלך: 
• אם רוב עובדי כוכבים – עובד כוכבים: להאכילו נבלות. [שמואל: אבל מפקחים עליו את הגל, שאין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב].
• אם רוב ישראל – ישראל: להחיותו (רב), ולהחזיר לו אבידה. [רב: אבל לא ליוחסין – בעינן תרי רובי].
• מחצה על מחצה – ישראל: אם נגח שור תם שלו שור של יהודי, שמספק אינו משלם יותר מחצי נזק.
• שור של ישראל שנגח לשור של כנעני – פטור, ושור של כנעני שנגח לשור של ישראל – משלם נזק שלם, וישראל לישראל – תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם.